חלקת מחוקק על איוב כ״ח

1 כהתימו לדבר הוציא ממוצא דבר שני למודים גדולים נוגעים אל עצמו אחד שלא ישמח עשיר בעשרו כי אם אדרבה ירבה דאגה כי מעותד הוא אחר הטובה אל הצרה כאשר שיר ישכב כו' עיניו פקח ואיננו. שנית שאם אחרי עשרו באה עליו צרה אחת לא יקוץ ויהרהר ויחקור ויפלש אחר מדת הדין כי אם ישב וידום פן יתוספו עליו רעות עד אין מספר כאשר קרה לעשיר שנגנב כל אשר לו וישתער ללכת אחר הגנב וישלך עליו ולא יחמול כו' וטוב טוב היה לו ישב וידום ואז טוב לו שהרעה הא' רק יהיה לה ולא יוסיפו רעות רבות אם יקוץ ועל הא' אמר כי יש לכסף כו' והוא כי יש לו לעשיר לשית לב כי ממקום שיש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוק:

2 משם יוקח ברזל ונחשת הקשה ממנו שהוא משל היסורין דאינון פרזלא די מהדק וחשל כלא כלומר עורה והקיצה כי לא על חנם שניהם ימצאו ממקום אחד אם לא על שהחי יתן אל לבו וזהו כי יש לכסף כו' גם ברזל מעפר יוקח כו' כי זה לעומת זה עשה האלהים וכאשר יש לאיש כסף או זהב יכאב כי גם משם ברזל מעפר יוקח ברזל ונחשת היסורין כי זה מביא זה שישמן ויבעט ולאה:

3 ועל השנית אמר קץ שם לחשך כו' לומר הנה לכל צרה המתיחסת לחשך קץ וגבול שם לו הוא יתברך ואריכות אפים שוב עד בא עד קצו וינוח לו ולא ישית לב לכעוס ולחקור מה זה ועל מה זה כמוני כי בר לכל תכלית הוא חוקר כמוני בצרתי לדעת מה הוא תכלית צרתו ולחקור אחריה ולא ישב וידום ויקבל בסבר פנים יפות ימשך לו אבן אופל וצלמות וטוב טוב היה לו יקבל צרתו כי קץ וגבול לה ולא יחקור באופן וימשכו לו עוד צרות רבות ורעות ומתמידות:

4 פרץ נחל כו'. הנה כתבנו כי שב איוב מתלונותיו ואמר כי לא מלבו היו רק מן השפה ולחוץ מרוב צערו ושטוב לגבר כי ישא עול הצרה ולא יהרהר חלילה כמפורש עד כה. אמר עתה הנה עד כה דברתי מהשגחתו יתברך הפרטית ועוד אני מוסיף כי אפילו בהיות איש פרטי בקרב אנשים רשעים אשר כלתה רעתם לפניו יתברך לא בלבד יציל הוא את הנקי ההוא שבתוכם כי אם עם יחשוב מחשבות להיטיב גם את זרעו עד למרחוק דברים אשר לא שערום בני אדם וז"א פרץ נחל כו' לומר ראה נא השגתתו יתברך כי בזמן שפוקד על עיר לרעה פוקד על איש שבתוכה לטובה רבה והיא כי בפקוד על סדום רעה פקד על לוט לטובה ולא בלבד הצילו כי אם הוציא ממנו ב' אומות גדולות העתידות להוציא מג' פרדות טובות רות המואביה ונעמה העמונית שמהם הושתת מלכות בית דוד וזה יאמר פרץ נחל שריבה ופרץ נחל שטף זרע מעם מי שהיה גר הוא לוט שהיה גר שם גר ולא תושב פרץ לרוב להוציא שתי אומות והנשכחים מני רגל הם שכניו אנשי סדום שהשכיחו רגל כל עובר ושב מעליהם בנבלותם גדלה רעתם שדלו יותר מדור הפלגה שהם אנוש נעו שנעו ונפוצו ממקומם:

5 ותרב רעתם עד גדר שארץ ממנה יצא לחם תחתיה נהפך כמו אש:

6 ומקום שהיה ספיר אבניה כו':

7 בחלמיש שלת ידו הפך כו' כמ"ש ז"ל שעקר ההרים משרשם והפך הערים למטה ושורש ההרים למעלה:

8 אך בצורות הן שתי בנות לוט שהיו כצורות בתולות שבטבע אין מתעברות מביאה ראשונה כצורות בלתי עושה פירות והוא יתברך יאורים בקע שפתח רחמן ויצאו שני יאורים שתי אומות והוא כי כל יקר ראתה עינו יתברך הן השתי פרדות העתידות לצאת שמהן כל יקר מלכות בית דוד ראתה עינו כמו שאמרו ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום:

9 ושמא תאמר מה בצע להוציא אור הקדושה מתוך החשך אל תתמה כי מבכי נהרות חבש כו' והוא כי ממבוכת אדם הראשון אשר עכר הנשמות נהרות חבש הן בחינות ארבעה נהרות עליונות המושכות הנשמות כנודע ליודעים חן ובעון אדם חבש אותם בתוך החיצונים על כן הוצרך שתעלומה יוציא אור שיבא אור הקדושה מהתעלמות החשך כי משם תצא רחוצה מסיגיה כמאמרנו על פסוק מואב סיר רחצי והוא ענין אמרם ז"ל שעד שלא חטא אדם היה סותם ארבעה נהרות באגרופו שאחשוב שהוא בל יצאו מהן אל הקליפות:

10 והחכמה כו'. הנה פסוקים אלו מורים באצבע דעת ר' יוחנן ובעלי סברתו שאיוב ישראל היה וכאשר דרשו ז"ל על גדולת תורתנו בפסוקים אלו ויתכן כי אחר אומרו בצורות יאורים כו' מבכי כו' שהוא סוד צאת מלכות בית דוד מבנות לוט ראה והנה יאמרו לו רעיו מאין בא לך סוד זה על כן סמך ואמר והחכמה כו' לומר הנה לא לכם אשר לא מישראל אתם לדעת חכמת סוד תורת ה' כי הלא והחכמה מאין הוא מאת הבלתי מושג הוא יתברך ולא משכל אנושי היא ועל כן איזה מקום בינתה כלומר לא בכל מקום תמצא כי אם במקום מוכן לכך הן נפשות האצולות ממנו יתברך:

11 ולא נפשות עכו"ם וזהו לא ידע אנוש ערכה הם אומות העולם עכו"ם כהם הנקראים אנוש כי אם לנקראים אדם כנודע מפסוק אדם אתם קרוים אדם ואין אומות העולם עכו"ם קרוים אדם ולא תקפידו אתם רעי על הדבר כי הלא גם ולא תמצא בארץ החיים משולל מות הם מלאכי השרת כי גם אליהם לא נתנה:

12 וראו גדולתה כי היא קיום כל העולם כי הלא על בלתי המצאה בדור המבול בא תהום והציף העולם וזהו תהום אמר לא בי היא וכן ים שיצא ממחיצתו בדור אנוש והציף שלישו של עולם אמר אין עמדי ועל כן תהום עלה והטביע העולם וים הציף שלישו:

13 ומה שאמרתי לא ידע אנוש ערכה הוא כי לא יותן סגור תחתיה כי אין בם מכיר ערכה מי שיתן זהב סגור שלו תחתיה כי יותר יחשיבו ההון מהחכמה וכן לא ישקל כסף מחירה כי אפילו כסף לא ישקלו עליה כי לא יכירו גדולתה:

14 והנה ארבעה המה בחינות התורה וסימנם פרד"ס סו"ד דר"ש רמ"ז פש"ט והנה על דרך הסוד אמר לא תסולה וכו' לומר לא תסולה ותתעלה התורה בערך שאר חכמות באמור שהיא לפני האחרות ככתם אופיר הזך ובהיר מכל השאר ולא כשוהם יקר וספיר:

15 ועל הדרש שהוא דרך מקביל אל הסוד אמר לא יערכנה זהב וזכוכית אל יעלה על רוחכם שיהיה ערך הדרש אצל הסוד כאילו תשימו זהב בהיר ולפניו מסך זכוכית שמתוך הזכוכית נראה הזהב כן תעריכו הדרך השני אל הסוד כזכוכית לבנה אצל הזהב שעם שנראה מתוכו לא יהיה קרוב שווי זה אל זה כי זה זכוכית וזה זהב כי הלא ותמורתה הוא הדרש הדרך השני תמורת הראשון כלי פז ולא כערך זכוכית:

16 ועל הדרך השלישי הוא הרמז אמר ראמות וגביש שהם אבנים גרועים משוהם יקר וספיר כרמז אשר למטה מהסוד ומשך חכמה הוא הדברים הנמשכים מהרמז למודים חשובים מאד הם יקרים מפנינים:

17 ועל דרך הפשטיי אמר לא יערכנה פטדת כוש שהוא גוון מקבץ הראות יותר משאר אבנים הנזכרים שהוא מעין הפשט שגם שאינו מעין כתם אופיר המבהיק כי פשט הוא עם כל זה בכתם טהור מסיגים תסולה שאין יתרון פשט התורה על יתר חכמות היותו משולל סיגים לדמותו לכתם טהור כי גם לא תסולה כי מלבד מה שאין כן בו סיגים גם יש בה איכות קדושה מעין דרך רוחני כנודע גם רמז בזה מה שכתוב אצלנו בביאור משלי ממעלת פשט התורה כי עם שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה באופן שהיה נראה שיחויב יבא הפשט בלתי מכוון וישר כי כדי לבא ענין צירוף האותיות מסודרות על פי הסוד שהיו שמותיו יתברך לא יבא הפשט בדקדוק ויהיה נפתל ועקש ועם כל זה זאת תהיה גדולת תורתנו כי גם הפשט לא יתעקש וזה אמר בכתם טהור לא תסולה כי אין לך כתם טהור שלא יהיה בו עירוב דבר מה אך התורה אין בה נפתל ועקש כלל:

18 או יאמר לא תסלה כו' והוא כי הנה כתב רבינו בחיי על אבני האפוד כי השהם היא אבן מסוגלת לחן ועל כן היא על שם יוסף שה' נתן חנו בעיני הבריות וספיר על שם יששכר שהוא חכם גדול בתורה שהיתה חרותה על אבן סנפירינון והיא מסוגלת לרפא כל חלי וכל מכה ואחשוב יהיה על שם רפאות תהי לשרך. ונבא אל הענין והוא כי הנה על ידי התורה יהיו לאדם עושר וכבוד כד"א בשמאלה עושר וכבוד וכן נאמר וחן לגרגרותיך שעל ידי עסק התורה ימצא אדם חן בעיני אלהים ואדם וכל תפלותיו יהיו לחן וזהו לגרגרותיך שהוא הקנה שמשם דבור התפלה יוצא וכן ידענו שהיא מרפא כד"א רפאות תהי לשרך וכן על ידי התורה גוף האדם מזדכך כמאמרם ז"ל הלוא כה דברי כאש מה אש כל מה שאתה נותן בו נעשה אש כך האדם שעוסק בה כו' הנה שעל ידי התורה אדם מזדכך וכן מצינו כי על ידי היות משה מ' יום עוסק בתורה עם הקב"ה הוכן על ידי הזיכוך ההוא לקבל תורה מידו וכמאמרם ז"ל על פסוק ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו כו'. ונבא אל הענין אמר אם יעלה על לב איש כי אחר שעל ידי התורה יהיו לאיש עושר וכבוד וגם מן ורפואה אם כן מי שיש בידו כתם אופיר וגם שהם וספיר די לו להיות שקול כעוסק בתורה כי על ידי כתם אופיר יש לו עושר וכבוד כי אי זה הוא עשיר כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו ועל ידי שהם יש לו חן ועל ידי ספיר יש לו רפואה לזה אמר לא תסלה בכתם אופיר שהם יקר וספיר כי אין עיקר התורה סגלות אלו של כתם שהם וספיר כי אלו הם דברים המסתעפים על ידי התורה טפלים אל העיקר:

19 יז וגם לומר שהיא במקום חן ורפואה מה שהגוף מזדכך ונעשה כזכוכית לבנה לידבק בחיים כענין משמתו חגי זכריה ומלאכי בטלה זכוכית לבנה שהוא שלא נשאר גוף זך לקבל נבואה גם זה אינו נערך וזה לא יערכנה זהב וזכוכית שהוא עושר וכבוד שבשמאלה שהוא זהב וגם העשות זכוכית לבנה להתקרב אל החיים על שם אורך ימים בימינה גם זה אינו ערכה כי לא יערכנה זהב וזכוכית ואל יעלה על רוחך שהוא על כי הזכוכית קל החשיבות מצד עצמו אמרתי שלא יערכנה זכוכית כי הלא גם כי תשים תמורתה כלי פז גם כן לא יערכנה:

20 יח וכל זה הוא בפשט התורה כי ראמות וגביש שהם כנגד דרך הסודות הרמות שבתורה הנה דרך זה לא יזכר כי איני מדבר רק על הפשט כי הלא אין צריך לומר הסוד כי אם גם ומשך חכמה היא אגדה המושכת את הלב היא יקרה מפנינים ומה גם עתה דרך הסוד:

21 יט וגם מה שהיא מצלת מן היצר הרע כמו שאמרו ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ועיקר הדבר הוא מזימה כי מתשת הכח ומבטלת תאות גופניות על זה אמר לא יערכנה פטדת כוש היא אבן מסוגלת לקרר האדם מתאות המשגל כמו שכתב הרב רבי בחיי כי אין סגולה זו לעיקר בה עם שישנה בה כי העיקר הוא על אושר טהרה של ע"ה אשר בכתם טהור לא תסולה כי טהרתה רוחניות:

22 ב והחכמה מאין כו'. אחר אומרו כי חכמת התורה לא תמצא בארץ החיים וספר מעלות חלקיה בא עתה כדרך מווכח להקשות ולומר איך יתכן שלא תמצא בארץ החיים כי מי מנעה מהם והאם לא שמעוה באמור אותה הוא יתברך לישראל ולמשה בשמים ועוד היתכן עזב הוא יתברך רוחנים והשיב ונתן טעם לדבר וזה החלו והחכמה מאין תבא שלא יהיה דרך ארץ החיים מקום מלאכי השרת ואיזה מקום בינה יותר מוכן ממלאכי השרת האם גדול הוא איש גשמי ממלאך:

23 ופירש שתי הבתינות על האחד אמר ונעלמה מעיני כל חי הם כל מלאכי השרת שלא ראו כשנאמרה מאתו יתברך למשה ומעוף השמים הוא גבריאל מועף ביעף נסתרה בתמיה שלא עף ובא לסיני עם השכינה:

24 הלא אבדון ומות אמרו ששמעו שמעה של תורה כשנאמרה לסיני והוא כמפורש אצלנו במקום אחר והוא כי גזר הוא יתברך שעל ידי התורה יהיה לישראל חירות ממלאך המות ובכללו הוא מגיהנם כי אין גיהנם בחיים והנה על יד העגל נתחייבו מיתה ואבדון והנה היה מקום לבל יענשו על שבור הלוחות שידונו כפנויה ולא כאשת איש אמנם אבדון ומות אמרו אין לישראל ליפטר מהעונש של אבדון ומות כי הלא באזנינו שמענו שמעה של תורה כשניתנה להם על פה והיו כאירוסין וגם שהלוחות היו ככתובה הנה לא תפטר מהעונש הארוסה בלא כתובה שתזנה כי לא היה הפרש אלא לשלא תהיה כליה הא מיהא למדנו כי אבדון ומות שמעו וכל שכן מלאכי השרת:

25 אך אמנם אלהים שהבין דרכה של תורה הוא ידע את מקומה כי לא היה מקומה רק בישראל:

26 ושמא תאמר הלא חומריים הם מעותדים לחטוא לזה אמר כי הוא לקצות הארץ יביט שהוא לאחרית הימים שעתידים ישראל ליטהר עד שהנותר בציון כו' קדוש יאמר לו ויקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא וגם עתה תחת כל השמים יראה ויבינו נאותים לה שאם לא כן אי זה דרך הלך רוח ה' להשגיח וראות במה שתחת כל השמים שהוא עמק עכירות והוא כי שם נשמות עם בני ישראל עמו יתברך אשר הן חלק אלוה ממעל וזהו תחת כל השמים יראה ועל כן החשיבם הוא יתברך ממלאכי השרת כי לולא היות חלק אלוה בארץ היתה נמנעת ראיתו והשגחתו מתחת כל השמים:

27 הנה עד כה נתן טעם אל מה שבחר בישראל ועדיין הקושיא האחרת במקומה עומדת מה להם למלאכים לבקש תנתן להם התורה והלא שמעו אותה ומי מעכב בידם שלא יתעסקו בה לזה אמר לעשות לרוח משקל כו' והנה אמרו רבותינו ז"ל בילמדנו לעשות לרוח משקל כל נביא ונביא ניתן בו רוח הקדש כל אחד לפי כחו ועיה תכן במדה אלו דברי תורה שכל אדם נוטל תורה במדה ואין מים אלא תורה שנאמר כו' עד כאן. וראוי לשום לב אל ענין זה איך יצדק בו אומרו אחר כך בעשותו למטר חק כו' אמנם יתכן בא לתת טוב טעם אל קושיתו מה זו שאלה שאלו מלאכים אשר תנה הודך על השמים שתנתן להם התורה והלא כבר שמעוה ומי מונעה מהם ויעמדו על ספר ה' ויקראו אך לזה נשים לב אל אמרם ז"ל שכשהיה רבי אלעזר בן ערך דורש במעשה מרכבה היו מלאכי השרת באים לשמוע ממנו עד שהיתה כל הבקעה מתמלאת אש וכן ביונתן בן עוזיאל וכן בספר הזוהר שהיו באין לשמוע וכן בישיבות של מעלה מסבבים לשמוע והלא כמו זר נחשב יצטרכו ללוד מבני אדם. אך לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל בש"ר שאמרו שכל מה שכל נביא ונביא התנבא בימיו הכל קבלה נפשו בסיני וזהו משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי בימי מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני וכו' וכן כל מה שכל ת"ח או כל תלמיד ותיק מחדש בתורה הכל קבלה נפשו בסיני אלא שאחר כך חוזרים ומזכירים אותו לכל אחד בדורו וגם נשית לב אל אומרו ית' בימי מרע"ה אליעזר בני אומר וכן מאן מוכח רבה בר נחמני וכן רבים. וראוי לדעת האם נותן התורה יתברך יאמר מפי בשר ודם. אמנם למה שהתורה אינה חוץ מאיכותו יתברך כנודע על כן כל נשמות עם בני ישראל אשר הן חלק אלוה ממעל הן אחוזות בתורה כל אחת בבחינה המתייחסת אל ערכה ועל כן לכולם יש חלק בה והוא יתברך כל מה שבתורה שבעל פה הצריך להתחדש בכל דור ודור וכן כל העתיד להתחדש בכל חלקי התורה בסוד בדרש בפשט הכל ניתן לנשמות העתידות כמ"ש ז"ל במכילתא על פסוק ונות בית תחלק שלל ובזה יאמר הוא יתברך הלכה משם ר' אליעזר כי היה מחלקו וכן מרבה בר נחמני אמרו מאן מוכח כו' כי חלקו היה ועל כן אמרו רז"ל אל תגזל דל כו' על הגוזל דברי תורה מאחר ואומר בשמו שאת נפשו הוא גוזל ככתוב אצלנו בביאור ספר משלי. ובזה נבא אל הענין והוא כי הן זאת היתה שאלת מלאכי השרת שתנתן להם תורה לקבל איכות שרשה שקוע בהם שיולידו ויחדשו בה בדרך סודה ולא ניתן למו ועל כן תלמיד חכם יכול לחדש בתורה והמלאכים אין יכולין לחדש כמלא נימא ומה שנמצא בקדמונים לומדים ממלאכים הוא ממה ששומעים בישיבות אך אין לאל ידם לחדש אפילו אות אחת כאשר כתבנו בביאור משלי. ובזה נבא אל הכתוב שאומר לעשות לרוח משקל שאומר שהוא יתברך בא לעשות לרוח כל נביא משקל לתת לו מאז בסיני חלק נבואה להתנבא בדורו כפי ערך נפשו במשקל שוה וכן מים היא תורה שנתן מאז לכל נפש חלק בתורה לחדש בכל דור היה במדה לפי שיעור נשמתו של כל אחד וזה לא ניתן למלאכי השרת והוא הדבר שהיו שואלים כי לא היו מתרצים במה ששמעו בסיני בלבד והן זאת תהיה כוונת המאמר לעשות לרוח משקל כל נביא ונביא ניתן בו רוח הקדש כו' ומים כו' שכל אדם נטל תורה במדה שהוא מה שנטל בסיני או שנטל עתה בדורו לפי המדה שקבלה נפשו בסיני:

28 ואמר בעשותו למטר חק והוא מאמרם ז"ל במכילתא וזה לשונו וירא העם וינעו כו' מגיד כו' אמר רב יהודה בר אלעאי לפי שהיו ישראל משולהבין מחמת האש של מעלה אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד הזילו טל של חיים על בני שנאמר ה' בצאתך משעיר כו' ואומר גשם נדבות כו' אימתי כעשה כל הכבוד הזה בשעה שהיתה נאה שבאומות ומכבדת את התורה שנאמר ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ע"כ. והנה המאמר מבואר אצלנו במקומו בס"ד. אך ננקוט מיהא מרז"ל שעל ידי הזלת מים מענני כבוד נתקיימה נפשם בגופם ושקרא הכתוב את ההזלה ההיא גשם נדבות ומפורש יותר ברז"ל במקום אחר שאומרים שהוא הטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים והוא כי לשיוכל הגוף לסבול יתרון קדושת הנשמה שתבא אז טהורה מכל חלאת אשמה ומאירות בכל מאורי מצותיהן איזה חומר יהיה ראוי להם על כן על ידי טל חיים שחוזר ונילוש החומר בטל חיים הרוחני והוכן לקבל הנפש לעולם על דרך זה נפשות ישראל קבלו בסיני שפע והארה רבה מאד ולא היה יכולת בגופות לסובלן על כן הוצרך המטרת טל חיים על הגופים וזהו אומרם שהיו ישראל משולהבים מאש של מעלה כי היו הגופים כנשרפים מגודל הארת אש של מעלה שקבלה נפשם על כן הוצרך הגשם נדבות כי היתה נחלת ה' נלאה מלקבל הקדושה ויכוננה ה' על ידי הטל ההוא. ובזה נבוא אל הענין והוא כי אחר אמרו כי הוא יתברך נתן בסיני חלק בתורה לכל נפש ונפש כי דבקו בו יתברך ראה והנה יש מקום לחלוק ולומר כי הלא זה יצדק לאשר היו אז נפשות בלא גופים אך אשר היו בנפש וגוף הם כל הדור ההוא איך קבלה נפשם ובגודל השפע והקדושה שנתוספה בנפשותם זולת המראה גם הושפע בהן חלק אור התורה הפנימית ועליונה ואיך יכלו גופותם אחרי כן לסבלם לזה אמר בעשותו למטר חק הוא שהמטר על חיים עשה חק להיותו חק גם לעתיד לבוא בתחיה ככתוב אצלנו במקומו כי מאז רצה להראות להם שורש תחית המתים בכלל כל יתר העיקרים נמצא שעל ידי המטר ההוא הוכנו הגופות לסבול התרת הנפשות וגם עשה ענין אחר לזה והוא ודרך לחזיז קולות והוא כי חזיז נקרא בהיקת אורה והוא מראת אור הגדולה לא היה יכולת למלבושי חומר לקבלה על כן מה עשה הוא יתברך עשה דרך לחזיז קולות והוא שהבל פיו יתברך הוא המראה הגדול המתפשט כחזיז שלשלו והמשיכו שעל ידי ההמשכה היה מתעבה בצד מה שיוכלו לסבלו והוא קול השופר שהיה אור הבל פיו יתברך מסובב מסך כמשל קול היוצא ומתפשט מתוך השופר ועל ידי כן מקרב עדיהם כדרך גדר שמיעת קול הקרובה מראית עין כנודע ועל כן נרמז לקול ולא למראה ועל ידי כן וכל העם רואים את הקולות מה שאין כן אם לא היה על ידי המשכה זאת ושיעור הכתובים כי אמרו מלאכי השרת כי הנה לעשות לרוח הנביא משקל ומים התורה תכן במדה היה בעשותו למכור חק כו' שאם לא כן לא היו מוכנים ולכן טוב טוב לנו המוכנים מאלינו תן לנו שנחדש אנחנו כאשר נתת להם ולא שנצטרך לשמוע מישיבות של מעלה ושל מטה ועם כל זה לא שוה להם כי אם אז ראה כו' ויאמר לאדם כל חלקי התורה ולא למלאכי השרת והתכת התיבות יהיה כי הנה:

29 אז ראה כו'. הנה אמרו רז"ל בשמות רבה ובמדרש חזית שבכל דבור ודבור השמיע הוא יתברך כל הנכלל בו מצות וחוקים ודרשות וגזירות שוות וקלים וחמורים וכו' והוא כי העשרת הדברות המה כוללו כל התורה כפרש"י בחומש נמצא כי זולת דרך הסוד הכל השמיע הוא יתברך בסיני לאדם ובזה יאמר אז ראה את דרך הסוד ויספרה את הדרש הכינה את הרמז וגם חקרה את הגמרא ואז ויאמר לאדם כלומר כי להיות ד' חלקים לתורה ולא תצדק למלאכים כי אם האחד על כן ויאמר לאדם ולא להם והוא מאמרם ז"ל שאמר למצרים ירדתם כו' שהוא הפשט. או יאמר אז ראה והשפיע בכל נפש חלקה ויספרה בפירוש את התורה שבכתב הכינה במשנה וגם חקרה במדות שהתורה נדרשה בגמרא:

30 ויאמר לאדם כו'. כי ה' נתן חכמת התורה לאדם ולא למלאכי השרת עוד טעם אחר למה בחר באדם מבמלאכי השרת והוא כי הן יראת ה' רק במי שיש לו יצר הרע ומתחכם נגדו אך מה שאין כן למלאכים שאין בהם יצר הרע וזה לא במצות עשה ולא בסור מרע של מצות לא תעשה וזה אמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה מה שאין כן למלאכים שאין עשותם מצות וירוא את ה' מתייחס לחכמה כי אין יצר הרע מעכבם שתהי להם לחכמה יראתם את ה' וכן לאדם סור מרע בינה מה שאין כן למלאכים שאין סורם מרע תתייחס לבינה: